המתת השור

Altogether, the most touching moment though, one that I will remember for ever, was this element of fusion made possible through giving up my body and mind, just a few moments of abandonment to him where, then, I decided to leave the handle of the door and go through His path exclusively. Between the pain given and the pleasure taken, between the strengths put aside and the fragilities taken, it felt like this nuclear explosion of love where finally, with the infinite power of the atom, solitude was able to be cracked.


זה היה לפני זמן רב...היום, יש לי יותר הירורים ...
והינה, הגבר הזה היום שמדבר איתי על רגשותיו. הוא מוציא מפיו מילים שמדברות על אהבה, על הרגש העז שהוא מרגיש כלפי. אני מתבוננת בו...בעבר, הייתי נופכת לים של תחושות ותשוקה..הייתי מנסה כמו דבורה ליד צוף, לטעום מכול הדבש הזה. היום, לא...אין אני מושיטה את היד כדי לגעת בו. כי אהבה עברה בעונות השנים. נישארתי רגוע...מתבוננת בתופעה המוזרה הזו, ללא מעש, כאילו שפה שונה לגמרי
מה זאות אהבה...
עם הזמן, כולנו הופכים למגדל שן בודד. ובתוכו, תחושות וחוויות שבאות להיתרבב אחד עם השניים. אינפיניטי הופך להיות עם הזמן המדד הקרוב ביותר של הרגע, של הנקודה. קצת כמו פיטמה, כאילו נקודה על ים של נשיות, אך נקודה בחלל או מקום של אינפיניטי...

יש הרבה מן הילדות שנשארה סגורה בגוף המבוגר. יש הרבה שעודנו קפצו, גברו מהזמן ההוא כאשר קשר ויטאלי היה עובר מאם לבת, לבן...והינה, הגוף גדל, ולא את הנשמה. אנחנו נישארים תקועים שמה עם דרישות של ילד בעולם של צללים גדולים. כאשר אחד מתחבר לשני, ל]עמים הגעש מתעורר,אך עדיין, נישארו הפערים העצומים של מזיגה אחד לתוך השני, כאשר עירום מכול מחסום, אנו מופעים אחד מול השני. סקס הוא תחליף מבלבל מאולה. חושבים שכן, הדרמה העצומה הזו שייכת לעינן. ולא. היום, אני עדיין עושה סקס כדי להתרחק יותר. תיגעו לי בבשר אך לא בנשמה. כי רק שמה, עמוק בסדינים של ארסל, הילדה עוד לא ניכנסה לאור יום, לעולם האמיתי של רגש ולא ריגוש.