לפני 15 שנים. 24 ביוני 2009 בשעה 23:05
שאני לוקחת צעד אחד כדי לחיות, משהו נופל לי על הראש. ועוד ריצה, ועוד ריצה. וכול פעם, אני אומרת עוד מאט, עוד קצץ עד שזה יגמר.
גם בן זוגי היום מרגיש את החבל . בא לו לצאת, להיות בחופשי אבל תיד יש אוייביפ בפינה שמחכים רק להזדמנות אחת...
כסף פה זה הפך להיות עינין כה רציני...האנשים מדברים על זה כול היום וכול יום....הפך להיות מרכז לכול דבר...למה ? זה ככ מלכותי.
היום, נזכרתי בפעם הזו...תמיד הייתי נדיבה. הדירה שלי, השכרתי אותה ב500 דולר. התנפלו עלי כול העיר. בסוף נתתי אותה לזוג צעיר. קרה מה שקרה וביקשתי מהם לעזוב את הדירה יותר מוקדם...הייתי בדוחק נורא ...רדפי אחרי עד הקשל האחרון. לא משנה מה וכמה לפני כן.
זו הסיבה שהיום, אני אוהבת את בן זוגי. היכולת שלו לתת בלי סוף...אירבוביה מוזרה של שני דברים...