לפני 15 שנים. 26 ביוני 2009 בשעה 9:07
אני רואה הרבה מוות מסביבי בזמן האחרון. בדרך לאוטובוס, חתול מת לצד הכביש. נדמה שהוא ישן. אני מסתכלת כדי ליראות אם הוא נושם אך, תחת החום הכבד הזה...בטנו לא זזה. אני רואה איזו קארת מיים יותר למעטה...אוחי, הרעילו אותו. בחום הכבד הזה, אני לא יודעת מה עדיף. שעה מאוחרת יותר, אני מבחינה בדרך חזרה לבית שתיח מגולגך כאילו מסביב גופה מתה כמעט נדמה.
אני מהססת רגע...מכוונת את עיניי כדי להבחן מה באמת יש בתוך השתיח הזה...מתקרבת....אבל בורחת פתאום
לא רוצה ליראות עוד גופה היום.
והקונצרטו הזה של אלבן ברג לזכרה של מנון גרופיוס, ביתו....ברג ומוצרט הם המלחינים האחרובים אלי. מוצרט בשל היופי הקליל, האצילות פראגמטית, החיים התוססים...אלבן ברג בשל משיכתו למוות ביופי טראגי, אמיתי, אקזיסטנסילי כול כך