לעיטים, החיים הם רק בחלון הזה שםוטחים...
2 שםות ולא אותו דבר
משפת אחד שנושא את המילה reduit שיכולה להבטא ב:רק ב...ומסרים סמוים רבים שהולכים לאיבוד בינהם.כול אחד לחוד, עם האוצר שלושתופש משמעות כמעט תהומית בינהם.
בצרפתית, המוזיקה מצלצלת לי בנפשי. בעברית, הרצינל נקרעת לי בין האותיות והצורות. רק להוסיף לזה קצת תנוע של אנגלית, ובסוף, יהיה לי אולי סגנון משלי.
הדחף מביא אותי לשלות השפות, אחד לכול רגע נתון בחיים...זה כנירא יהיה תלוי ברגע שלפני, בשיחה שלפני...לא אבחר בסוף...עד אחת תשלוט על השנים האחרות.
זהו הדילמה שלי היום. פעם, לא יכולתי יותר לחוש שפת אם. איבדתי את האם שלי ו2 האחרות תרם נולדו וזחלו כתינוק רך שלומד צעד צעד. אבל בסוף, אחת תישלוט על 2 האחרות ואאבד מעט לאט בדרך
inexorablement
אין דיבורים על סקס יותר. יש עונות כאלה. וזו פרידה שאיני רוצה לעשות. סקס אינו סימן של חיים, של חיות. תמיד פחדתי לאבד את הדחף הזה. אזי אולי אמצע אותו רק כאשר אחד יהיה סוך סוך קשור לאהבה.
לפני 15 שנים. 1 ביולי 2009 בשעה 20:04
