אני מוצאת רק סיבה אחת כדי לא להרוג אתעצמי
בחיים, לא מפסיקים לחפש משמעות ...זה נישאר כול החיים
זה עף פעם לא עוזב.
אם יש בכלל, אז אשאר חייה כדי ליראות את העולם, להסתכל אליו
זאו הסיבה היחידה שבשבילה החלטתי שכדי להשאר בחיים
שיחקתי משחק קטן עםעצמי הערב...החלטתי מס 18 שבהודעות שלי, הוא יזכה העבד....
הוא יזכה בזה שבמקום לאבד אינטרס איתו כול כך מהר, אלך עד הסוף של הפניה השאו. זאו תיהה הסיבה היחדה....
ולזרוק כול צורגי ברגשי אשמה...זה דווקא מתעורר כול כך מהר ...בלי שאני שמה לב אפילו...כמו לנשום...זהו...אין ריגשי אשם יותר ני-גמר
בסוך זה יוצר שאני יכולה להתחייב למשהו
היום, מזהו שנכע לי ללב...רק דבר אחד...את הקו של המיים הכפוים ששובר פתאום לביתן מעוגל...
אז הבנתי שמה דכתבתי כמעט 10 שנים וקיבל פרס אקגמי היה למעשה הספר הראשון שלי
הגעי זמן שאפתח באמת את הדף הראשון
לפני 15 שנים. 17 בספטמבר 2009 בשעה 20:22