לפני 15 שנים. 19 באוקטובר 2009 בשעה 6:48
הבנתי כמה דברים בזמן האחרון... הייתי בתקופה שכזו, משבר גיל ה50 -) אם נוח לקרוא לזה כך . אומר שהמאפין הכלל הוא חוסר עינין בכול אחרי מה שאתה רצת קודם לכן אחריו עם אוורון טוטאלי.
אצלי, זה היה עוד יותר כי הדיכאון מקנן אצלי כבר הרבה שנים
אז כלום תהומי ומתווסף לכלום כאוטי ונוגע לכלום מהותי, זה אתה מסכים איתי, מצב לא נעים....
. הקו המנחה שלי תמיד היה סוג מסוים של אינטליגנציה...משהו מאוד פרסונלי בהגדרה, שילוב של חוכמת חיים וראיה לעומק בתוך הנפש של האדם. לא הברק אלא העומק.
אני לומדת גם מן החיים הזוגיים שהם קשים מאוד להסתגלות. אפשר לומר שאם להייתי נושואה עד היום, יש לזה סיבה אבל לא רק...נדמה שאף פעם עברתי את גיל ההתבגרות. בזה, אני אגויסטית מאוד. כמו הרבה אחרים... פספסתי פן אחד שלם של החיים, להיות שייך לקבוצה....לתא אישי