לפני 15 שנים. 7 בנובמבר 2009 בשעה 12:17
עדיין קושר אותי אל האדמה. לא, לא טירוף, לא אפסיון, לא שיגעון זמני
יש רק דברים מאטים בחיים האלה שהם אמתיים ממש, בעלי משמעות
כאשר לא אהיה ראש תקועה בתוך הפחד - לימוד של חיים שלימיים- אוכל לנתק את החות הזה
ולעוף ממש
בדסמ חלק מהתוכנית הזאו...כיבוש הפחד, שבירת המוסכמות....אקספלורציה של הפנים, אמנות הסקס ...raw...enormous' free
I believe i can fly
קל לומר. לא קל לחוש. אבל יש אלף דרכים לחוות את זה. רק לדעת שזה מוביל לנקודה אחת, למטרה אחת. לחיות את חיינו במלוא מובן המילה, בלי פחד, יחד עם כול האמוציות כדי לא לאבד צלם אנוש בדרך....
אני לא רוצה סוידו פסיכולוגיה שינחיתו עלי. בתקופה הפוסט פרוידיאנית הזו, כול אחד חושב וחש בדרך הרשת הזו אך מאט ממש מבינים מה עומד מאחורי המוסגים האלה. והכול הופך היות מן מישמש כזה, קלישאות אומללות אשר חוזרים עליהן עד נוזאום
איני צריכה אבא, איני צריכה משלים או קומפלמנט לעצמי ...אני רק צריכה אדם אשיר מביפנים שביחד עושים את המסע הזה של החיים\ מסע מרתק, ביחד, לחוד או שוב ביחד. העיקר להפרות אחד את השיני
