אנסה לשחזר את מהלך ההבנה שלי
אני נמצאת היום בדומה למצב של נכה שחוזרת ומגלה מחדש את יכולת הרגליים שלה ....לא כתוצעה אגב של שיקום ארוך אלא ברמה של המדועות בלבד.
הקשר שלנו עם מה שאנו קוראים הגוף שלנו הוא לא אוטומטי כלל וכלל אלא ההיפך...הדבר הנושא את היכולת המחשבתית שלנו הוא מבטא את הפער שרוב הזמן יכול להיות בין הגוף לנפש
באותה מידה שאנו יכולים לחוש את גופינו כדבר שבגד בנו או לא תמיד עוקב בדיקיות אחרי היכולת שלנו, הדבר יכול להיות נכון לגבי היכולת השכלית שלנו.
וכך הבנתי שבמהלך כול החלק הראשון של חיי, התעכזבתי מן המכשיר המופלא הזה כי האשמתי אותו תמיד בדבר אחד בסיסי מאוד : אם אנשים לא אוהבים אותי, אם אני לא מאושרת, הדעה שרוחה בתוכי, ברובד מאוד עמוק של שיכלי היא שהאינטליגנציה שלי היא שבגדה בי, לכן אני לא חכמה מספיק, הכלי הזה הוא לא פועל מספיק טוב ואני חייבת לשפר אותו...
אבל זה לא נכון בכלל.
כיום, אני מפתיעה את עצמי לפעמים ביכולות שלו, ביכולת ההבנה שיש לי מן הדברים, שיש לי לקרוא אותם, ביכולת שלי להשתפר באנליזה שלי וניטוח של אחרים....אבל הפליעה הזו, לא היתה לה מקום להיות בכלל ....יכולתי להשתמש בה שנים רבות לפני... וחבל שלא עשיתי כך כאשר האשמתי את עצמי בכול מה שהחיים העניקו לי בטוב או ברע.
אחרי 50 שנה כמעט של ניסיון שליטה ואילוף של הכלי הזה, רק היום אני נושאת בו בביטחון או בביטחה, רק היום, הוא עומד כולו שלי על מנת לא ככלי עזר לכופף את החיים אלה כדי ליחות את חיי, חיילת צנועה של מלחמה אקזיסטנסיאלית.
לפני 15 שנים. 19 בנובמבר 2009 בשעה 12:57
