בחדשות...מדברים על האופרה הישראלית ומעלה את היצירה הישראלי " הילד חולה" של חנוך לבין כאשר המלחין גיל משהו (?) לקח לו 10 שנים לעלות אותו על מוזיקה
זה מעניין כי זה מעניין לבדוק אם לא נוצאר פה עם הזמן החולף שעבר, אם אין ניצן, ניצוץ של גאונות ישראלית באומנותה המוזיקלית
כן מעניין לראות מדינה בגיבוש וגם מגבשת...ולגלות איפה נולדים כבר את האורות שידברו גם למחר.
זה לא יהודי בלבד כבר...זה ישראליות. זה משהו אחר עם סממנים יהודים וזה מרתק הניסיון הזה....
אני שמועת שטראוס ואני יודעת שמאחוריו עומדים אלפים של שנה ואלפים של שנות תרבות.
שמעתי גם אופרה סינית שבוע שעבר וכמובן, לא הבנתי כלום. אפילו חיבור מינימום לא יכולתי שמה
למה ?
נדמה שהם יותר מדגישים את הקפוא וחסר תנועה בפנים כדי להביע אפקט אחד בלבד. כול דמות היא אפקט ותפקידה להבלית תפקיד כמו מלך או גנרל מריר.
אצלינו, זה שונה. אצלינו, השינוי הוא דווקא מה שאנחנו מחפשים לתאר. הקשר עם ההמוות הוא דרך החלוף. הדרך שלהם למוות הוא דרך העצור. עינין של נקודת מבט. אולי מהמזרח זה נירא כך ....
טוב אבל זה זה שתחי.
התחלתי עם הנחשק שלי - עם הגלידה של של שבוע שעבר... וגמרתי כמו המרצלין של שטראוס ף מבתרת על החלום המתוק למען אחרת ...כי תם זמני ...אזי יותר כדי לסיים בקידה יפה.
et c'est si bien chante
לפני 14 שנים. 20 בינואר 2010 בשעה 18:01