אני מנסה להרהר על הימים שבועות אחרונים.
ברור שאני מתבוננת בה ונהנהת רק מהנהתה שלה. חתול זו חייה שהיא יודעת לנהל היטב את נוחיותה היא וזה נותן לה מן גרייס. קסם אין סופי
גם לחיים יש תקופות של גרייס לפעמים. אחרי הדצמבר השחור האחרון, חשבתי שאשתגע. צו פינוי מביתי וללא משכורת במשך 3 חודשים, הימים האחרונים של תקופה זו ניראו לי כגהנום טהור. ידעתי בתוך תוכי שיהיה סוף טוב לאירועים הלא נעימים האלו אבל בכול זאות, הכלתי את עצמי מבפנים.
אם לוקחים בחשבון שאני אדם די חרדתי, מותר לחשוב שכדי לי לא למצוא את עצמי במצבים אלה כמה שיותר. אבל מה לעשות, נחיים ניראים לי כאן כמלחמת רצון תמידית בין מהשהם רוצים למה שאני רוצה. למדתי דבר אחד בכול זאות: כאשר זה מרגיש נכון, אפילו אם אני צועדת ליד מה שנדמה כתהום, לא יכולתי לסרב לו. ההיפיך....רציתי ממש לומר לו כן. וכך עשיתי
לפני 14 שנים. 7 בפברואר 2010 בשעה 5:06