המתת השור

פעם בעשור ירד גשם על החולות הצמאות
היתה אז פריחה ברה
קשה, נוקשת, בורטלית
השמש חזקה גירשה לחושך רוב יצרי החיים
שמה מרשרש לו מעיין דליל לצד צללים חולפים
גדלתי במדבר
לרוב לבד
עונות באו וחזרו...הביאו החלפות עורות
כמו נחש על ארבע שרצה ושרץ לזחול לאור
ולצלל מחדש למעיין מיטה
ושוכב בטיפות כמו פניני דמעות
גדלתי כמו צמח בר
שורשים עמוקים
ראש ביישין
צופה ימינה שמאלה
רואה צעדים רחבים של עיקבות אנשים הולכים קדימה עוצרים לרגע
והולכים מחדש
עם עור של נחש
ביד תלשו עם אדישות
לשים אותו לתלות אותו על קירות הלב על לוח העור
עור נגד עוד
רשרוש של אהבה על פני הלוח
היססתי ניסיתי חזרתי
לאותה התחלה
נקודה
תינוק מגודל לעשוי לנשימה בוערת
שמש חזקה על החול הפועם
יום אחד, הדפיקות יעשו על ידי המלאך.
אפתח את הדלת
ועם חיוך קריר
אלך למדבר הלבן