אחרי 8 שנים. זה היה בית חלומותי. בית איפה שאהבתי לקבל אנשים כי הוא היה יפה ומרוווך ועם היצירות אומנות שאהבתי לשים במקום שלהם הקבוע
אבל הקשיים והמכשולים היו כה רבים בדרך, שאני נעלצת לעזוב.
יציבות אחד פחות
בעוד כמה חודשים, הבן זוג יותר נכון לומר הגבר שגר איתי יעזוב אותי גם עם נטח מכובד מה עוגה...הוא יעזוב בלי לומר תודה כי הוא חש שהוא עשה לי עוד טובה...אבל זה בסדר....אף אחד לא עשה בשבילי מה שהוא עשה... הוא תמך כול הדרך אפילו אם זה היה כדי לשמור על ההשקעה שלו
עוד מוקד יציבות שתעזוב
הרבה בשביל ילדה לא קטנה כמוני כבר
יש הרבה יותר גרוע מיזה...הרבה יותר טוב גם...הלחלה חדשה
אולי אחזור לצרפת גם.....
ההשליות מתנפצות אחד אחד
אתמול חשבתי שהיה עוד סיכוי היום כבר לא
כמו שאתה אומר R, כול אחד צריך מידי פעם להעזות רפקוסים...הפעם...אעשה מעמץ
האם כדי ?
לפני 14 שנים. 9 ביוני 2010 בשעה 18:28
