המתת השור

http://romyphotos.canalblog.com/archives/film_1968___la_piscine/index.html
1968 הוא תאריך רחוק בעולם הקולנוע. הדברים שראו משם לא רואים כלל יותר מכאן
אבל מה שכן אני ראיתי, היה מעניין רק מבחינת השפה המשנית שאפשר היה לנחש מתחונות עצמם של השחקנים. וזה אומר שרומי שניידר ואלן דלון ביחד או לחוד אמרו דברים על גבר ואישה רק מפני אישיותם והם וגם מה שאפשר היה להבחין בדינמיקת הזוגות של הדמנים האלה ...ב1968

אלן דלון הינו שחקן שיכל לחשק רק מישו שהוא אינו אחר מעצמו. לפעמים, הוא היה מתעלה מעל עצמו אבל אף פעם לא היה רחוק ממה שהוא היה עצמו תמיד : גבר כמעט פראי ביופיו ...מאט כמו האריה שאינו להיות שום דבר אחר מאשר אריה...אין ווריציות בהתנהגותם...כמעט ולא רחמים....חד כיוונים ...אך אפילו תתור המסגרת השו, הם נישארים רבגוניים כול כך, מעפנתים כול כך, מעוצמת הכוח שיוצא מהם. זה מה שקוראים מגנטיזם....יותר גדול מהם...
אלן דלון דומה לזה ...הוא גדול מעצמו....עד כמעט איבוד שליטה....ותמיד יישאר עד יום זקנו.

רומי שניידר היא ההפיך המוחלת. עילה ...אין צורך לתאר יותר

השנים האלה הם זוג בתור הסרט. היא אישה יפה מאוד, סוג היופי שלא משאיר אף אחד אדיש. היא הייתה עם גברים אחרים לפני הזוגיות שלהם בסרט. הוא גבר חזק אבל אבוד. החיות הפנימית שלו מביאה אותו למקומות שהוא אינו יכול להחליט ממש מאצם עצמתה...

נכנסים לזירה גבר אחר וביתו בת ה18 ...בשר חדש...וכבר מהתמונה הראשונה, יודעים שהוא, דלון הולך לכבוש אותה. אין ספק לזה...זה ברור
הוא גבר של כול אישה שעדיין לא נטרפה..הוא גבר של כול אישה שצריכה להכלא על ידו בשלב אחד בחיים של אישה...העיקר הוא הרגע...הצתלבות הדרכים