של צייד
אינו חוזר בבית בלילות , יוצא עם תרמיל על הגב ואומר : " אני הולך לבדוק את השומרים!" בהתחלה, זה עבד. היום כבר לא. אני יודעת שהוא בתקופה של צייד. הוא נהינה לראות בעיניים של אחרות את הכישוב מחדש. הוא מתלהב מעצמו מחדש על כול אישה חדשה. לא ראיתי בחיי כזה אגו.
וזה ההיפך המוחלט של האופי שלי.
הוא מוצא לעצמו כול מיני חתולות מענינות. הן הולכות אחריו שבי אך אינם יודעות שהוא אינו מוכן לזוגיות. אינו מוכן לעשות להם ילד. הם נואשות. ולא ממש איכפת. העיקר, הן הולכות שבו אחריו. כן הוא מוצה בהם שימוש
מה ממלא אותו בכיבוש החדש הזה ? השאלה ישנה. השתובה יש כמה... אפילו אם הוא מגרד את ה37, הוא עדיין צעיר והוזה. כול כך אוהב את עצמו שבא לבכות.
אני כבר גמרתי
ים של אנשים עוברים ללא איכפתיות ממש ממה שקורה לאחרים. הוא כן משקיע. הוא כן מקשיב ועדיין יש לו מושג מה זו אחריות. רק אין לו על מה זאת אהבה.
אני כבר עזבתי
לפני 13 שנים. 23 בינואר 2011 בשעה 17:40