כשאני מאושרת, אני רוצה בדסמ
כאשר אני אומללה, איני רוצה להתקרב לזה...כאילו אני מפרשת אתזה כאונש על אונש והחיים אינם צריכים להיות אונש וחוסר הרמוניה
הרבה שאלות כנות עומדות לאלה שרוצות בדסמ ...אני מדברת על הצד שלי בלבד. גברים זו פלנטה אחרת....
יש אולי התנקשות קטלנית בין הצרפתיה שגדלה על ערכים של הפמיניזם...או פשוט על התוצעות של המהפכה של שחרור האישה....
יש בלבול רב כול כך בין חולשה וחוזקה. יש בלבול כול כך רב בין הצורך לעצמאות והצורך לשייכות....שהנשים נחנקות בדרכם והגברים לא יודעים מה לחוש עוד ביחס לעצמם...
אני שונאית, פשוט סולדת את אלה ללוקחים אותי כמובן מאליו...זהו זילות נוראה שעושים לאדם, לאישה ולאדם...והרבה מידי גברים שולטים מתבלבלים בין המוסג של כוח על אישה כביטוי לגבריות שלהם לפשוט חוסר נימוס וניצול...שלא חשים כלל את הצורך להבין את האחר....כאשר זה נמצא בעולם הבדסמ, אזי פי כמה וכמה זה כן בולט כאן.
הרצון הוא המנוע של הדבר הזה...לרצות לרצות...ולא לסבול אתזה ככבש פאסיבי, מעוך, ניזוק, נטוש ובודד שמה בים של כיאור
אה....יכול להיות כול כך יפה בפלנטה המינית שלנו...
לפני 13 שנים. 29 במרץ 2011 בשעה 15:33