הערב, דיברתי עם אבי, בן 84
מן שיחת סיכום כזה כאשר אני יודעת שהוא לא אוהב לחיות יותר. הגוף שלו, למרות שהוא מחזיק מעמד די טוב בוגד בו לאט לאט והוא אינו רוצה לחיות כול כך
כול פעם, זו שיחה שנגמרת בנימה נעימה. הראש שלו חכם מדבר אל הראש החכם שלי והוא שואל את השאלות הנכונות תמיד, חריף, מדויק, מסובב באנשים שלא מגיעים לקרסול שלו
למעשה הוא משתעמם שמה לבד. הייתי רוצה לתת לו את הרגעים היפים של הזיקנה שלו אבל זה אינו תפקידי יותר. אני חייבת לעוף אל החיים שלי, חופשיה מכול משקל, מהמשקל שלו במיוחד כי הוא נתן לי גם דיכאון בירושה.
במשפטים האחרונים שלנו בוא סיכם ואמר :" העולם מקום מאוד אכזר נכון"
עניתי לו , בפעם הראשונה : " לא אבא..." צריך להסתכל על החלק היפה של העולם...זה קשה אני יודעת ...אבל צריך ליראת את היופי שלו..הגיע הזמן".....
וסגרתי את השיחה על המשפט הזה ....
לילה טוב אבא....
לפני 13 שנים. 28 באפריל 2011 בשעה 17:20
