אני מזיינת את המוח עם הנרי ה8 ונשותיהם.. אבל הטריפים האלה בזמן אני מוצאת מרתק.
זה מונע ממני להיות מדוכאת על ראשים שיש מעל הראש שלי עם האקס שלי והחברה החדשה שלו, מצב שרק בחלומות רעים אפשר למצוא
אבל יש לי סבלנות. ואני בונה את האופי שלי כך. הכול עוזר להבין הכול ולכול כמעט יש תועלת....
מוזר לי. הלילה ירד בחוץ והחיות התחילו לייבב שוב. בקרוב, הכול יהיה מאחורי. אני רואה את יום ביומו.
נעיקר להתאהב חזרה בחיים ולדעת מתי אוהבים או לא אוהבים אותי יותר
חייתי בחיי עשרות דחיות. זאת אחת המענינות ביותר. אחת האנוכיות ביותר חייבת לומר. זה מספיק כדי שאוכל להבין שהטיפוס הזה לא רצוי בכלל בתיאטרון של חיי....
היא בטח עושה את הארוחה ומסדרת את הכילים. האדון אכל והראה את הפאר שלא שלו מסביב כדי לחשוב עוד קצת שהוא הגדול ביותר. סדר, סידורים, דיבורים ושטויות.
אני מנסה לא להשליך מחשבות ותפוסי מחשבה בעתיד אלא להשאר פטוחה לעתיד. למרות זאות אומרים שעדיין הפחד מנדף מעורי. הייתי רוצה להרוג אותה - את הפחד - מהשורש...האם זה אפשרי בכלל
הנסיעה המרתקת לדעתי ביותר היא הנסיעה בזמן.
לפני 12 שנים. 21 במאי 2011 בשעה 17:50