המתת השור

להזכר מהתחושה הזו, אנסה לכתוב אותה במקרא שאתרך עזרה.
הבנתי שהסבל סוגר וכמו יותר הסבל כמה שהוא יותר סוגר. ויש סוג של מחלה כזו: אלה שסוגרים בתוך הסבל של עצמם, וזה סוגר אותו כמו חייה מקובץ
הבנתי מאז שנים אני שוכבת עמוק בתוך ים של שחור ועד שהתחושות שלי יוצאות אחוצה, הם כבר צבועים בשחור. הדיכאון לא הפשר מספיק אור פנימה וזה הופך להיות פני המציאות.
אבל לא מדברים כאן על משקפיים שאפשר להוציא פה ושם כאשר רוצים ויוכולים
מדובר למעשה על פלסטר שחור ממש על העיניים שלאט לאט, לרוב הזמן מהר, צובע את הכול בשחור.
לאנשים האלה, קשה לחוש שקיים עולם אחר
קשה להם לחשוב שאופציה קיימת בכלל. התחושות שלהם הם הנכונות ולצימות

איזה דרך האדם צריך לקחת כדי להגיע לעולם היופי ? לעולם האושר ?
מה השחור הזה, הוא צריך לא רק להשתרר יום יום, הוא צריך להאמין שיש משהו מעבר לשחור, עולם אחר עולם של אושר. ולחוש אותו העולם

כול זה מבוסס על ביטחון עצמי ....מילה ביטוי נדוש אבל כמו כול דבר, משמעותי היום במובן התקשורתי שלנו. ביטחון עצמי זה כמו מפעל קטן...לפעמים הוא כול כך מזוהם, שהאנרגיה שלו יוצא עם עשן שחור. כשהוא מתפקד, אזי הוא ממש מפיק אנרגיות חיוביות -) לגעת בעצמה של אושר