הביא הרבה שינוים. חיכיתי למהפכה הזו הרבה זמן
אבל הינה זה בא. וזה רק ההתחלה.
אני מניחה שהדינמיקה הקודמת תחזור במועד וקדם או מאוחר
אבל אני באה עם הרבה דברים חדשים באוזניים.
לא ראיתי אותם קרוב ל10 שנים. זה נשמע כול כך הרבה ימים בלתי אפשרי לחוש את החסר ממש.
הם כאילו חלפו לי מהידיים
אני חוז\רת לפריז המלוכלכת. אני חוזרת לילדות האפורה, לשמיים ששמה רק חורים אנאנים נותנים לשמש לעבור
אני עוזבת את הארץ של האבק ...זה שעולה מהר באוויר ועושה צל של מיים יבשים. הכחול שולט כאן. השמיים ניכנסים בכול החורים...בעיניים במיוחד ...מחדיר כחול בתוך הנשמה. לא שואלים אותך. בסלה זה או אחר, אתה צריך לראות את העולם שרך אור אחר. אתה הופך רודף אלים. אתה נוסע בכבשים לאילת - כביש אחד יש. לבד באוטו...כמעט בלי הפסקה. עם עוד דרמה בלב...כמובן.
אבל הלבד הזה אני אוהבת. כאר כלום אינו לוחץ עלי. אם כמה מכם יכלו להבין אתזה במקום לנסות לדפוק אותי, זה היה הרבה יותר קל. אני מבתיחה.
ובשביל מה...כמה סנטימטרים שבואים של עור וחורים..משהו שאל פעם למה ?
לפני 13 שנים. 24 ביוני 2011 בשעה 18:25