המתת השור

גיליתי מאוחר שאהבתי אותו ממש
עכשיו דמותו מסרבת לעזוב את ליבי
הוא ממש פגע בי
אני לא סולחת לו
אפילו אם יש המון דברים אחרים שיכולים להביא אותי לעוד דחיה שלי
הוא כמעט את כול הפגיעות האפשריות של המילון לזלזול הוא עשה....אחד אחד
אני לא מצליחה לשכוח את דמותו

מה זה אהבה ? מה האהבה הזו שמשכיח את העוולות ומנציח את החום ואת מהות נוכחותו <?
מה זאת אהבה אם לא זה ? יום אחרי יום חיכיתי שהוא דווקא יסלח לי על משהו שאף פעם לא עשיתי לו
אהבתי כמו אימה אוהבת את ילידיה ...אהבתיהו כמו אוויר לנשמתי, כמו מיים לשפתיי....ובגלל זה, אני השתדלתי להכאיב לו כמה שיותר
כמו בטראגדיה יוונית...הטרגדיה של הרגשות שמסרבים לא לחוש וללכת עד סופם המר.
גורלינו המר והוא יחוש את נשיכת החיית הפצועה

אינני הולכת למות מאהבה
שחכתי אחרים לפניו ועוד יהו שאזלזל בם
אבל הוא בדמי
תחת עורי
בזכרונותיי, בשנותיי הזקנות, בבשרי הפצוע..
הוא ישאר, יפה תואר, נמוך קומה, דמות טרגית שאינה אף פעם מצליחה להיניק אהבה עד הסןף

או אהבתי
אף אחד לא יבין לאולם