אני מחכה לאור של השחר לצבוע את השמיים בגבן של דיו כהה
אני אוהבת את הרגעים האלה שהחמה עושה את שלה
ומעלה את היום מהלילה
עמוקה בתוך עצמה, היא נותנת לכול ייצוריה לחיות את חיים המסתורין
אנחנו שונים כאשר זה או זה יום
הניגוד הזה הוא כול כך יפה
כמו נס יומי שמתרחש יום יום
תמיד חשבתי שאלוהים שם אותנו כדי להעריץ את בריאתו
הלילה אני מתחברת שוב למתנה הזו שהוא עשה לנו
מתנת כבדת משקל
עם אהבה כבונוס
לכן, יום יום אנחנו קמים מלילה שהייתה לאהבה, קארנלית או לא
ניסיון ראשון שני שלישי
התקווה - עד כמה שאנחנו טיפשים - תמיד נמצאת פה
הוא אישיות שקשה לתאר
יש אלה אומרים שהוא ממש רמאי
יש אחרים שראוים בו גם את האנושיות שבו
נגעתי בשניהם
חבל אני חושבת לפעמים
לפעמים אנחנו רוצים לפשט את הדברים
אבל הוא בכול זאת מורכב מאוד
לכן מורכבות האהבה שלי אליו
נשבתי נדר ויודעת אקיים אותן : זהו למעשה מגורלי
לא אראה אותו שוב לעולם
וזהו יהיה האונש שלו
13 באוגוסט היה היום האחרון שהוא ראה אותי
וזהו
לפני 13 שנים. 10 בספטמבר 2011 בשעה 1:52