לשרוד יחס כיאכול מזלזל, לא יחס, יחס רע ולקבל אתזה בענווה ועמידה בלי להתרסק
זה לא הצלחתי אף פעם לשרוד. זה מרתק מצד אחד כי זה כן נראה כמו האתגר הרגשי האולטימטיבי
אבל זהו אתגר שמביא הרבה בלגן איתו
יש לי חבר שאומר שהייתי עושה את הכול כדי לקבל יחס ושבגלל זה אני בבדסמ ...כי יחס רע אני גם מוכנה לקבל כול עוד שזה יחס
אני לא לגמרי מסכימה איתו...הוא לא בתחום....אבל יש דברים במה שהוא אומר לי זה ברור
ברור גם שהיחס הזה הוא משמעותי יותר בגלל שמדובר בגברים, איצוריים דומיננטים מלידה אלוהים יודע למה ולא חשוב כרגע
אבל בין השנאה התהומית שלי לגברים בתחילת חיי ולאהבה אף תשוקה אליהם שאני חשה היום, יש הבדל תהומית. ואני לא מסכימה להפסיק בדרך הזה כאן....יש יותר מידי מה לגלות עוד ....יש יותר מידי בנתינה וגילוי פנימי של האדם, שמעמקי מוחו....מיניותו....זהו היעד שלי
יש לי הזדמנות ענקית עכשיו לפתוח דלתות מרובות...לא זכה כמו לידה חדשה אבל קרובה לזה....ההבדל היחד הוא שאין אני נושאית בתוכי יותר רצון לכעוס ונאיביות יתר....אני נתקלת הרבה לאחרונה בבלוגים מעניניים מאוד על אנשים שכותבים ניפלא על עולם הרגשות.
זהו חסיפה מרתקת בשבילי שכוללת יושר, עומק וכנות
אני מודה להם
בוקר טוב
טוב כול זה רק יכול להיות בגלל שסוף סוף המערכת סטראו שלי עובדת מחדש ואני יכולה לשמוע פרסיפל של וואגנר עשר פעמים עכשיו בלי להפסיק
זה מחזיר לי כאשר הייתי נערה בת 15 והייתי שמה מוזיקה שוב ושוב על הפאטיפון עד שהתקליט היה נשבר.
עונג האלהי של המוזיקה ...והאם אלוהים היה נותן לנו רק אתזה במתנה....
2011 הייתה אחת מהשנים הנוראיות שבחיי....דבר טראגי קרה אחרי דבר טראגי...כולל ידיעה על דבר התאבדותה של בת אחותי האהובה עלי אחרי פטירתי של אבי......והיד עודנה נטויה....
לפני 12 שנים. 21 באוקטובר 2011 בשעה 7:50
