הימים כול יום אחרים....התחיל אתמול בדפיקה בדלת...ערבי מסביר בשפה עברית לא ראותה שהוא היה מכיר את בעלי הבית שלי...הוא רוצה לעשות את הגינה ...אני מדברת מעבר לדלת...הוא נראה לי לחוץ...אני בחלוק לילה...ופותחת לא את הדלת...
הגינה שלי באמת בלגן ואני רוצה סוף סוף שהדירה תהיה מסודרת אחרי שנתיים של טלטלת קשה לפחות אשר בו איבדתי את הבית שלי...
אני לא מסכימה בהתחלה אבל הוא כול כך לןחץ שאני נכנעת ואני נותנת לו לעבוד בגינה...כמה דקות עבודה והוא רוצה קפה
"מי איפה אתה " אני שואלת
"מבתלחם" הוא עונה...הוא מזיע, הוא עייף..
"אתה רוצה לאכול מהשהו " אני שואלת..
"כן, משהו מתוק"
"יש לי רק מלוחמ"
"זה בסדר הוא אומר"....הוא מתחיל לשבלוע מהר מה שאני נותנת לו...רואים שהוא ראב, שהוא רדוף, אני חשה שהוא בלתי חוקי אולי,חוששת גם...כי תפיסה כזו יכולה להיות ממש אסון לי...אבל הוא כול כך ראב שהלב שלי דועב..זה עושה לי רע לנשמה...חוץ מי זה שהוא עושה לי את הגינה מצויין...
"את רואה...זה הבן שלי" הוא מראה לי על טלפון חצי שבור בטח גנוב...
"אני מתגרש עוד מאט"
"אה כן " אני אומרת ...
"ואני מתחתן שוב" הוא ממשיך...
מאיפה יהיה לךכסף לזה " אני שואלת בפליעה...
"לא נשאר לי חלב לתינוק שלי אפילו"...והוא יושב עייף...אחרי 10 דקות עבודה
הוא גמר את הסיגריות שלי
הוא נראה לי לחוץ כול כך, ראב, באייוש...הוא הוא משחק...או שהוא לוקח סמים...אין לי מושג אבל הוא נראה ממש מסכן ואותי זה שובר
כול בוקר אני נוסעת מצור הדסה לעיר ואני רואה את העשרות הפועלים העברים שעוברים פה ושם וחיים תלויים על הכלכלה שלנו
"את רואה אני אומרת ללרה " אלה עכשיו ממהרים לחברון חזרה ...." ,איך את יודעת " היא שואלת
"אני יודעת " אני עונה...חברון 32 קל עשרות מוניות לוקחות אותם כול יום חמישי בערב חזרה הביתה
אבל היום לא נגמר...אני הולכת לשועפת להשכיר רכב...סמי בעל הסוכנות מקבל אותי כמלכה..אנחנו מדברים על החברה שלו פה ורמאלה....בחזרה...אני מתבלבת בין הביניים כי כולם נראים אותו זבל, אפורים בלי ירק...ועם ההונדה סיביק שלי שדומה בפנים כמו בחוץ למטוס פרטי, אני גומרת את הכביש על הרקבת הקלה...פרסה אחרורה...וההודה כבר מקבלת מכה...לא נורא...היא רק חדשה דנדשה...
בערב, אני מדברת עם השולט שלי
ב2 בבוקר אני גומרת את היום הזה בזרועות של גבר
ואני לא מספרת מה שהיה באמצע
לפני 12 שנים. 2 בדצמבר 2011 בשעה 10:12