פרשת דרכים ממש
הוא שם בטורקיה ...הלך לחופש חג המולד
הכרנו לפני שנתיים ...ניתקתי ממגע ...התחדש משהו ...הוא חידש את הקשר
הוא ראש הכוחות הבני לאומי של האו"ם בסיניי ..איש אסכולות ...בדסמ ....עדין וגנטלמן....מתחיל משהו ?
אבל אסור לי לחשוב על איזה שהי תקווה....אסור לעשות כאילו הוא בחיי ...עד שהוא בחיי....
אני ממשיכה את חיי בארץ כאילו כלום לא קורה וכלום לא קרה...אני לוחמת את המלחמות שלי...אני אוהבת את אהבות שלי...אני חייה את החיים שלי עד שאחד מכם יחליט שאני אחליט אחרת
אנשים יכולים לתת דברים מסוימים ולא מעבר. בתור רגישות מקסימלית אליהם ולעצמי, אקח מה שהם יכולים לתת לי ולא אתלונן מעבר...יש שהם מער לכול תיקון וחבל"ז. לאלה שמבינים, אפתח את ההמוח שלי, לא אחרים אגיד כן עד שאגיד לא....
אבל מה לעשות כאשר הלב מרגיש שמשהו כול כך נכון ושמוטב לא לעשות כלום פרט להיות נחושה לגמרי ולא וותרנית בפירור עד שזה מרגיש נכון, עד שסוף סוף אכנס למיטתו בגלל שאני כול כך אוהבת אותו, בגלל שהוא כול כך אוהב אותי....
לפני 12 שנים. 25 בדצמבר 2011 בשעה 14:35