אני אוהבת את המסעות האלה...העקבות האוצר האבוד או שטרם נמצא....בכיש 6, הלוך, חזור בגשם, בשטחים, בלילה ב2 בבוקר ......הגלגלים האמיצים של האוטו שלי עושים סיבובים סיבובים בעקבות הרצון שלי ללכת איפה שהחושניות והחופש שלי אומרים לי להתגלגל...אני רואה נופים...אבל לא רק...גם נופים אנושים מרתקים ...שאני פוגשת, אוהבת לרגע ועוזבת עד ש....
לפעמים, אני מגיעה לתום...כמו שבוע שעבר...חשבתי לזמן מה שמצאתי איש רעות ...חלון בנפשי נפתח לחלום וגם הוא....קצין אמריקאי עם יהודיה הפריזאית ישארלית....הוא לא ידע אפילו את האלף בית של היסטוירת האנטישמיות...הוא לימד אותי המון על החוזה שלום בין ישראל למצריים....
זה התחיל יותר מוקדם....למדתי עם זמן שאם אחד, אינני מוצאת את השלמות, אזי עם 3 אוכל לאסוף את החלקים ואולי לעשות פורטרט משלים של מאהב אידאלי. המציאות אף פעם לא עובדת לפי החלומות...במיוחד, אין קיצור דרך...מה שרוצים, צריך להביא בכוחות עצמי, ברצון עצמי ללא פאסיביות יתר...ואף לא תמיד עובד. אני כול כך עסוקה בלעשות מחיי משהו שייתקבל על דעתי, בהרמוניה עם התשוקה העזה הזו שיש לי לחיים...למרות הכול
אבל המסעה התחילה ממש כאשר אזבתי את אי הסיני...אז, חזרתי לעצמי, לפניות האלה החדות שלוקחות אותי לדרכים נחושות...ללא היסוס...
"אוכל להגיע אצלך ב11 בלילה אמר לי החייל הצעיר.."
כבר כמעט שנה אני מכירה אותו...הוא בטל הנייד שלי...בצורה של תרניגול אדום....הוא לא אוהב את פיקסו ואמנות המודרנית אבל דווקא ציור ממנו הוא לקח בשביל הפורטרט שלו...הוספתי שמש פלאש שנראה כמו שמש ונהנ יש לכם תרניגול מוכן ומצויין הדומר בדיוק לאישיות העצמתית העולה לשחר של החייל הצעיר הזה, גם הוא קצין....
שנה הוא מופיע, נעלם, מופיע שוב ונעלם...אם מגברים בני 50 + אין אני יכולה לצפות יציבו, אז מחייל בין 22 אוכל לבקשאו לדרוש כך....אז כאשר הוא אומר לי בטלפון ב10 בלילה : " מאמי...תבאוי לקחת אותי מאראיל ...אהיה שמה בעוד 10 דקות..." אני עונה לו
" sure בייבי....אני כבר זזה"!
השוטף שלי מסתכל עלי כאילו נפלתי עתה מהמרפסת שלי שבקומה הראשונה :" אבל זה מסוקן שמה " הוא מורד
אני מרימה את עיניי לשמיים ומזלזלת במה שהוא מפציר....
אני יודעת שאת המסעה הזו, אני עושה קצת גם כדי למות קצת...יותר מידי אכזבות היו לי בשבוע האחרון...הגיע הזמן לנסות להתגרות בגורל...קצת...
אז אני יוצאת במסעה על הכביש בעיקבות החייל היפה שלי שמחכה לי בקור שמה שאראיל....ואין לי מוסג ירוק איך מגיעים שמה מירושלים....
לפני 12 שנים. 28 בינואר 2012 בשעה 14:48