הראש רואה דברים ביותר צלול, ביותר מחובר לפנים כאשר רוב הזמן, אני מבולבלת...תקועה בין צורך לצורך ההוא ...ולא אמיין אותם עכשיו ..זהו דיון אין סופי בין הרצוי למצוי
אבל לפעמים, רק לרגע אחד, אני לא מוכנה יותר שייתיחסו אלי בחוסר רצינות דמוי עצמי שלי מתעצם מרגע לרגע ,,,לא חשוב להכנס לפרטים כרגע
אני פשוט מרגישה כמו ספינקס מצרי שמתיל הרבה צל על הנמצאים מסביבו.
זה פשוט אוצר דבר אחד : או שניים למעשה
האדו שלי מתחיל לקחתת פרופורציות ענקיות....וכובד המשקל שלו מקבע אותי לאדמה חזק
אני לא עלה נידף יותר אפילו עם הרוחות של המוות, של הנטישה, וכול מיני דברים אחרים לקחו אותי שמה
החוזק בא מפנים שלי ופחוט ופחוט מהמראה שמשתקף מהמבט של האחר אליך מדי יום ויומו
יש המון כוח פנימי שנובע מהרגשה זו על הדברים
בניה לבנה לבנה שכול לנה באה במקומה
ראה את צורת האדריכלות של machu pichu
אהבה, זה משהו אחר.המבט של אחד חודר לנשמה של השני ומשוחח אין סופי איתו ובינהם.
אני אזוז בעבבות אהבתי אלפי קילומטאים
אבל פנימה , לא אזוז מילימטר...או כמעט לא
לפני 12 שנים. 3 בפברואר 2012 בשעה 11:25