שלום...כאן עופר....ממבט 1 ...אני מתקשר כדי לראייין אותך על התקשורת הזרה..."
"אין שום בעיה...אתם יכולים לבוא לביתי" אני עונה...
אני יודעת שביתי יפי ומלא ספרים, מתונות ומוזיקה...מקום טוב להתראיין
"תתקשר אלי אחרי שאתה מבקש את רשותו של המנהל שלי ...הוא בדרך למצריים כדי לסקר את השבעים הרוגים בכדור רגל אתמול....אחרי כן, אדבר אתך..."
אני סוגרת את הטלפון ..בלי לחשוב פעמיים, הסכמתי לומר מה שבליבי בנושא הזה...יתברר שלא בזה הם יהו מעונינם החברי...אבל אלה חוקי המשחק ..
הוא מגיע יותר מוקדם ממה שציפיתי שהוא מגיע...הוא יפה...הוא גבוה...עם גוף מלא...לבוש עם גינס קרוע, עם חולצה שאף לא הכניס בתוך המכנסיים ...אולי בעברה היתה כחולה אבל כיום, לא רואים לזה צבע...ומתחת לה, כמובן הגופיאה הירקרקה...אולי מהצבא...אי אפשר לדעת....
אני לא מספיקה לשאול אותו, לחקור אותו למה הוא כול כך מתעניין בי, היד שלו כבר על כתפי ...רק מונחת שמה ואני מרגישה את חום היד על עורי ..שמושכת אותי אל שפתיו...
העיניים שלו לא מפסיקות להתבונן בי ...צבע חום עץ ..מקרינות חדות ונחישות של נץ...אין לי ברירה...אני מתקרבת כדי לברוח ושיניו נושכות את שפתי כדי לשמוך אותי עוד יותר בנשיקה של הנץ, בנשיקה שלו.....ואני טובעת בנשיקה הזו...אני נכנעת אליו ...הוא מושיט שד אחת החוצה...אני מושיטה את השני בעצמי..הוא שובה את פתמותיי ...והסערה מתחילה....
לפני 12 שנים. 4 בפברואר 2012 בשעה 11:48