אני רוצה להבין
מה גורם לי לכל כך הרבה צער וכאילו אסור לי לבטא אתזה כאן
או שזה מבטא בדידות אייומה מצד אחר את הצורך לדבר אל הדשחול במקום לדבר אל הפנים אשר שמה מילה אתה כבר פגשת ביותר משוגעים ממש
או אתה צורך להיות קיים בעיניים של אנשים אחרות ..לפחות אם זו אפילו אשלייה
פעם כתב טריינר מפורסם וחכם כאן : כולנו רוצים בזוגיות ...בזה הוא אמר דבר ואמת בסיסית ביותר ובזה לא היה צריך להפוך פרופסור כדי להגיע למסקנה הזו
הוא התבסס בחינוך
אין אנחנו לומדים איך ובמה לבסס את הקשר ...צריך לחנך את הבני זוג לבנית זוג כמו שמחנכים את הילדים (למרות הכול ) לפנות לקשיים של החיים , חיצוניים ופנימיים
אבל הדגש הוא על הקרטיקה מידי , על הטרייניג בלבד על ההרגלים ולא המורכבות שישנם ומתגלדים במהלך הזמן אצל כל אחד מאיתנו הן האופן אינדיוידואלי והן באופן חברתי
והנקודה האחרונה שלו שלא התפחה בדיון שלו היא המקורות הבילתי סופים שמהן אנחנו ניזונים
זוגיות היא לא משמעות של בגרות וצורך בלבד אלא החלטה סיכומית שלכל מידי נקודות שעליהן אמחנו מודעים
בגלל זה, רוב הזמן אנחנו תקועים
לפני 12 שנים. 31 במרץ 2012 בשעה 10:44