המתת השור

משהו למחשבה
פורסם לפני 4 ימים ב - 6 באפריל, 2012 בשעה 13:23
במסגרת עבודתי, אני נוסע הרבה בארץ. למקומות היותר "אקזוטיים" במדינתנו הקטנה.
לכל מקום אליו הגעתי, ישר חשבתי עליה. ישר התחלתי לדמיין איך אוכל "לנצל" אותה פה.
בראשי, בנבכי דמיוני, העליתי אותה על במות והצגתי כמה היא זנותית, כמה היא אוהבת להיפגע.
הייתי ביישוב בדואי, הממוקם בפזורה הבדואית בנגב, אשר בדרך אליו ראיתי נשים יושבות בצד הדרך וקוטפות עשבים כאשר בסמוך אליהן גמלים וכבשים מלחכים עשב. הפשטות קסמה לי, חוסר הדאגות, השלווה... והתחלתי מדמיין כיצד אני פוקד עליה להשתלב בעדר הכבשים, על ארבע. ברכיה נחבלות אבל חיוך על פניה. היא חלק ממשהו גדול יותר. היא חלק מהעדר.
בהמשך, בראשי, קשרתי את ידיה אל אוכף הגמל והתחלתי לנדוד מזרחה, אל אוהל ארעי אשר ממוקם על צלע הר. שם היא תאנס מספר רב של פעמים, למרות שרצתה בכך, ביקשה את זה, התחננה. וכמו שהיה שם, כאשר דמיינתי, גם קרה בשאר המקומות.
ביישוב אחר, היא עברה הצלפות בבית נטוש. בצפון המדינה, בלב ישוב צ'רקסי, היא עמדה עירומה בסמטה מלוכלכת וקיבלה יריקות וגידופים מהעוברים ושבים (היו כאלה שחזרו כיוון שרצו לצפות שוב בגופה החיוור והעירום), בעיר פיתוח בדרום היא הייתה מושא לאוננות של אנשים רנדומליים וספגה את זרעם בלהט. כל זה קרה בראשי, לא באמת. אני מתנצל אם אכזבתי.
היא לא ידעה, לא חשבה שכך אני מרגיש וחושב... ומפנטז. אבל זאת האמת, לכל מקום שהגעתי, חשבתי עליה.
למרות שלא הייתה מודעת, היא פגעה בי מעט, כאשר הביעה סלידה משליטתי המיוחדת בה. זה לא עצר בעדי, לא ויתרתי.... המשכתי לפנטז עליה.