מגעים לדלת כמו שמגעים ללופט בניי יורק. "דלת ברזל ! כן שמה!! את דוחפת ואת רואה מדרגת שמתקלקלות ..." הוא אומר
אני האחרונה שחושבת שיש שמה בסוף הכניסה של המקום הנטוש הזה, דירה שכולה לבדסמ "הארמון האדום" הוא קורה לו ..
אני מגעיה למקום שהוא על הגג של תל אביב. שמה בחוץ הגג מלוכלוך...אבל שמיש מאוד . מסתובבים שמה כמה נשלטים עירומים. ראיתי את זה בעיניי.
באתי וקיבלתי שיעור של בדסמ במהלך 48 שעות. רציתי להמשיך, אבל המורה לא רצה יותר.
יש חדר כאן עם צלב את רואה? ו"עוד אחת עם מיטה יחידה...
ויש את הכול על מנת שכול אחד יוכל להיות עם כול אחד בערך.
הוא אוהב להסוף את נטינים שלו לקבוצה אחד גדולה. להרבב זה את זה או זה את זו ...
הוא מרגיש את האנשים . הוא חש את המיניות שלו ויודע מה הם צרוכים..מן ד"ר לוב כזה...
--------------
עשיתי מהלך גאוני היום. עשיתי דבר שאינטויטיבית תיתן תוצאות טובות דרך שני עיקולים של הגורל. 3 מהלכים קדימה ...זה המקצוע שלי הרי ...
עשיתי דבר טוב. לא ידעתי אפילו עד כמה היה נכון לעשות אותו. זה בא לי ממש טבעי. אני צריכה לנצל עד כמה שאפשרי את האינטויציה הזו. זה עניין של ביטחן עצמי
ורק לפזר כך קצת אושר מסביבי
--------------
הגעתי עצובה. עצרתי לרגע בצד הכביש וחשבתי שזה לא מספיק הערב...שאני צריכה לפצות על הטיפשות שלו
ולקחתי את הפניה נכונה...דהרתי לכיוון תל אביב, לקראת משהו שישנה את חיי
לפני 12 שנים. 17 באפריל 2012 בשעה 21:31