שואלים אותי הרבה פעמים שאלות מטומטמות ...
וגם אני שואלת ..אני מנסה לצמצם ..כי הן מרגיזות אותי ..אני שומכת על התחושות שלי...הן כל כך הטעו אותי לפעמים...
אני בחורה שחווה בדסם בכמה אופנים...יש צד אחד פיזי כמובן...אבל יש צד בעיקר מנטאלי שגיליתי רק לאחרונה ובעשרה של שולט שלא הכרתי טוב ושאותי, הכיר מצוין
אני אוהבת להיפגע. מסתבר שכל כך נפגעתי בחיי שהפכתי את הבריאה, והתחלתי להשתוקק למכאובים האלה שבלב כשי להרגיש מושלמת, שמשהו משלים אותי...או שפשוט נסגר מעגל...
אפ פגשתי בסדיזם ריגשי ולמדתי להכיר את הדבר הזה ב2 מפגשים - לומדת מהר אני
מזוכיזם הוא הדבר הכי קשה להכיר בו, במיוחד אחרי המהפכה הפמיניסטית מטעמים ברורים
באתי מצרפת, ארץ של נשים חזקות, של עם מאוהב בחרות אבל שבו, עדיין גובר את הרודנות הגברית בכל מיני זויות של החברה
אז כן יש את הדימוי של האישה החזקה...אבל לא ידעתי עד כמה היא נחלה אצלי מין דו שיח לחרשים, בין הצורך להתמסר לגבר ולצורך להוציא ותו מכיסא המלכות שלו
אין דבר יותר אכזר מאשר לראות את מושא האהבה שלך מתפורר נגדיך עם כל המגרעות שלו והפוליש הזה שחיצוני לא, רק צריך לגרד אותו קצת, ואתה מגלה כל החורים שיש בו, כל האפרוריות...כל השבריריות, כל הריקנות...כל השמרנות וכל האנוכיות.
התחלתי את חיי אישה שלי תחת הדגל של שונאי גברים
היום אני נמצאת במקום הפוך לחלוטין...אין להסביר אתזה, איך לספר אתזה...
התרגלתי לקבל את המכות אבל לא רק : לא לקבל אהבה...למשוך את זה כמו אש ולשחק עם זה כמו רימון ביד
לעיטים קרובות מאוד, זה התפוצץ לי בפרצוף...אבל לא השאיר עיקבות חיצוניות...רק פנימיות
אל תקראו את זה הרס עצמי, דבר שהוא מקרב יותר לאוטו סאדיזם.
אני נהנית מהמכאובים הכי גדולים של אהבה : כמו סף אדיר של טראגדיה יוונית, כמו סימפוניה הפאטטית של ציקובסקי ...וכאשר הצלחתי לקרועה משמה, מאיזור הקרבות, חתיכת בשר שדומה ליחס רוחני, לזכר של רגש, אני חשה מן ניצחון עצוב..הדלת נסגרה על פרידה אין סופית.....מהים ש ריק סחבתי פינה של שמית ילדה, פינה של דודו שאני נודעת בזמן שיש לי אצבע בפה..
לפני 12 שנים. 21 באפריל 2012 בשעה 7:29