המתת השור

לפעמים באופרה
ונגמר באופרה היה לי גבר צעיר ואהוב אלי שאמר לי פעם : החיים הם טראגדיה אחת גדולה ...
"כן" השבתי לו "אבל הטראגדיה שייכת לעולם התאטרון...לא לחיים הממשים.."

כאשר הכל מחייך לך, קל להיות אופטימי ושמח הקושי האמיתי הוא כאשר אתה בצרה, או בהתלבתות בסערה...ואז אתה מחזיק את הצפן כנגד הרוח הזו

כנגד כול הסיכויים
כך היו חיי
עד שכמעט נכנעתי
עד ש...

לא לומדים לחיות את החיים בלי לנסות אותם
ושוב ושוב עד שאתה מגיע...למה שחשבת מלכתחילה..להיות אתה מה שחשבת אי פעם שמה...עוד לא ידוע..
משום מה, יש נשמות שהן יותר שבריריות מאחרות
יש גם נשמות שהורסות יותר מאחרות...שצריכים אתזה על מנת להרגיש משהו ...או פשוט להרגיש ...אמפטיה לא הפורטה שלהם

האמפטיה שלי באה בדרך לחלשים
אני יודעת מה הם הוכלים מבוקר עד הערב. אני יודעת מה זה להיות בלי בחירה , בלי אופציה ...בלחם של יום יום כמו בלחם הנשמה : אהבה...

תאונה גדולה צריכה לקרואת בדרך כלל כדי שגברים ירגישו..
נשים זה יותר טבעי להם
לכן כאשר פוגשים אחת שלא כזו, עדיין לא התרגלנו.

לחיות את החיים זה לבחור את מי שאתה רוצה ומה דאתה רוצה בלי שים לב על מי ששטפט אותך בחוץ
אם אותו הבן אדם לא רוצה אותך מסיבות אלה או אחרות, זהו הבעיה שלו. לא של אף אחד אחר

אני אבחר את מי שאוהב
ולא אפגע יותר מאלה עוברים לי על הגוף ולא העל הנשמה

זה כל ההבדל בין להשאר מול הים ולהכנס בתוכה

עם הזמן העובר, אני צוברת נסיון וצוברת יותר ויותר כוח
זה הדבר הבטוח היחד שבחיי
היחיד