התננים הקטנים שאוכלים את הרגליים של האנשים ...
זה מה שאחותי רגילה לומר כאשר היא מתכרבלת בזרועותיו של חבר שלה והדברים הפכו ללממש קשים כרגע
לשניהם בצרפת
אתמול, חבר שלי שאל אותי למה אני לא מביעה אותה לכאן למרות שאני חייה כאן כבר 31 שנים ואני אוהבת את המקום הזה
למרות שאני שייכת לכאן
לא יכולתי לענות ממש...יותר מידי סיבות כנראה...אבל אחת מהן, ראיתי יותר מידי מלחמות כאן. יותר מידי מוות מקרוב
סחבתי בידיי גופה שלהצלם שלנו פצוע כאשר הוא קיבלכדור בלסט
חשבתי שהוא ימות
הייתי מכוסה כולי בדם
לא פחדתי לרגע
זה עוד יותר גרוע
פחדתי בשבילו
רק שלא ימות לי בידיים
זו אחריות יותר מידי גדולה
אלוהים לא נתן לי רשות לתת לו למות
אז אותו דבר
אני לא יכולה לתת לאחותי האהובה זכות לסבול מן הסבל הזה שרואים כאן
אני יכולה בשבילעצמי כן
חיי אין להן ממש ערך יקר
אבל אני לא רוצה שהיא תסבול
אני בנויה מבליל נדמה לי של אדישות כלפי עצמי, ממש לא מחשיבהאת עצמי כדבר חשוב...יותר טוב
דבר להקרבה ...לא נורא
ואני לומדת לתת לחיי את כל האהבה שהיה חסר לה תחילה
זו דרכי כרגע
זו מטרתי כרגע
ואמן
אללאי שזה יצליח ושיהיה לידי פרטנר חכם, עמוק, בדסמ,מבריק, אנושי יפה בראש ובנפש
ושידע לעשות לי אהבה אכי טוב
לא שיבעט בי כל הזמן
זה כבר לא אקטואלי חברי
לפני 12 שנים. 21 במאי 2012 בשעה 8:17