אני סוג של אישה מאוד שברירית
קשה מאוד לראות את המציאות בצורה ממש אוביקטיבית
הגבול ממש דק לפעמים
ואני רוצה להבין
אני הולכת לצד האופטימי של הדברים
זהו הטבע שלי בבסיס
אבל זה מזכיר לי לפעמים זו של ילדה תינוקת בת כמה שנים בלבד
משהו נעצר מאוד מוקדם בהתפתחות שלי הרגשית
אני לא רוצה לחיות את הבדסמ שלי כבריחה מהמציאות
אני לא רוצה לחיות את החלק השני של חיי בבריחה קלה מהמציאות
בחרתי אפילו נדמה לי בבדסמ כדי להתמודד בגהנום הזה שיכול להיות המקום הזה בחיים
מן תפיסה כזו של להפוך אפילו את האלימות לדבר יפה
רפלקס מדהים של הפיכת הדבר הכי קשה שיש לדבר הכי יפה שיש
אבל זה גם יכול להיות מקום של טירוף ממש
אני אף פוחדת שזה יכול להפוך מן רעל כזה שמזהם את הימה הזו
אני מרגישה היום שאני מתבגרת במהירות כפולה ומכופלת מאשר בעבר
הילדה שהייתה בי מתחילה ללכת להרגע היא מצעה מקום בטוח בתוך עצמה
כי אישה הפכתי
אדם שלם שהשלים את ההתחלה של הבגרות רגשית שלה
ילךדה שעדיין רואה את הדברים במבט פראש כזה על החיים
אבל אישה ללא ספק
עד קצה הצפורניים
לביאה בדרך
לפני 12 שנים. 24 במאי 2012 בשעה 7:17
