האדם המוכשר ביותר שאולי פעם פגשתי בחיי היה מבקר מוזיקה מברצלונה לפני הרבה שנים
עוד בזמן שהייתי גרה לבד בארמון ירושלמי לשעבר.
הוא היה הומוסקואל ומזלו היה תאומים ...
המנצח של הפילהרמונית של חייפה עז היה מאוהב בו והוא הזמין אותי ואותו לארוחת ערב עם עוד כמה חברים
אז, הייתי נערה כל כך תמימה.
אותו מנצח היה מחזר אחרי PABLO כך היה דמו, גבר במראה נערי משהו עם שעיר חום ותווי פנים הרמוניים....
לא הייתי מודעת לכל הקריזמה שהייתי משדרת אז...לבשתי באותו ערב שמלת בד כחול צמוד ונעים לעורי אבל שהיה מבליט במיוחד את שדיי שתמיד היו משמעותיים למי שלא נשא אותם...לא שהייתי טיפשה..לא שמה שאני אומרת היה נתול עיניין אבל PABLO היה מסתכל על המחסוף שלי כל הערב כאשר המנצח היה מסתצכל על PABLO כל הערב וזועם אחרי כי אותו PABLO לא היה שם קצוץ עליו...והיה רק שומע לשטויות שהייתי אומרת, לא בגללי אלא בגלל שדיי שוב...
כאשר נגמרה הארוחה, הצעתי לחברי ללכת לעשות סיבוב מסביב לחומות....התגובה לא איחרה לבוא...המבקר המוזיקלי שלי לקח לי את היד, הרים את השניה ו, לפני שהמנצח יוציא את השרבית שלו , משך אותי לכיוון החומות ואמר : " יופי...רעיון מאולה...בואו נלך לבד...!"
אעדיין תמימה, עוד חשבתי לשרת את הקאוזה הציוני לבחור הזה מברצלונה שבא לסקר כאן את התחרות הראשונה על שם ברנסטיין בירושלים...ראשונה ויחידה...נשלח מצמרפת במיחד כדי לכתוב על האירוע המוזיקלי הזה..וכמובן, הייתי מעונינת מאוד...רציתי להחריב את האופקים המוזיקלים שלי...PABLO היה האדם הנכון לדבר...
לפני 12 שנים. 25 ביוני 2012 בשעה 3:44