שהוא עושה מקרב אותו אל הלב שלי
וכל מה שאני עושה גורם לאותה הרגשה אצלו אני יודעת
לא הייתי בטוחה עד עכשיו אבל עכשיו אני יודעת
הוא הגבר של חיי...איני רוצה בשום גבר אחר
פעם, עוד בנעורי כאשר הייתי בבית של ההורים שלי
באיזור כפרי מחוץ לפריז, האיזורים האלה שבני העיר בורחים אליהם בסופ,ש כי חסר להם אוויר...
היינו עשירים...אימי דאגה לזה...בורגנות למעלה...הכסף לא היה בעיה...
כאן אפילו הגעתי לשלב שהייתי רעבה ולא היה לי מה לאכול...כמה דרך נעשתה..אני לא יודעת אם דווקא לטוב או לרע...כנראה לטוב בכל זאת...
הייתי נערה עם המון בעיות אבל עם המון דמיון...החיים היו דופקים בעורכיי כמו מס הכנסה שדופק בדלת כדי לגבות כסף -)
היו לי חלומות ארוטיות...אבל מה זה ארוטיקה לנערה שלא יכלה לסבול את גופה את מראה את נשיותה בכלל.
עוד לא הייתי קיימת כלל....רק היה לי תמונה מאורפלת ממי שאני, ממה שרציתי...רק דבר אחד היה קיים בחיי ...מוזיקה
היה לי קול פנומנאלי...בהיר ועמוק ...צלול מדויק ועצמתי מן גוש חיי ועצמאי בגרון , מן יהלום ענק שהיה לו להשחיז, לאלף...
אימי לא עשתה דבר עם זה...לא היה לה מספיק איכפת לה...וגם הייתי גדולה מידי בשבילה...צרכתי יותר מידי דלק, יותר מידי תשומת לב...לא היה לה זין לזה...רק סבתא שלי שהיא ממש התחילה מכלום ידעה לזהות את הפוטנציאל האדיר עם זה...היא לא ידעה עד כמה היא צדקה...
גדלתי להיות אחת הקולות היפים שהכיתה שלי שמעה אי פעם...עם מנעד ענק , עם צבא איחודי, איכותי...שגרם לאנשים לזכור אותי מעבר לשנים...
לא עשיתי כלום עם זה ....
אני זוכרת, באחד מן הימים האפרורים האלה של נעורי, שכבתי לי עם הגוף נעורי בחדר מוזיקה שלנו...חלמתי קלות על חיי ...מה יכולתי לדעת ....כלום...וראיתי משהו ...ראיתי סוג של חלום בין המציאות לדימיון, תחושה מוזרה כזו של משהו שאמור להתגשם יום אחד...ראיתי גבר ממש עם גוף כל כך מוחשי שכמעט יכולתי לדעת אותו.... והוא מתקרב אלי ומתכופף קלות כדי לנשק אותי.
חלום של נערה חמה ? לא רק....סוג של נקודת שאלה שנשען על מחשבותיי...
ההרגשה הייתה כל כך נעימה... אם כי דבר אחד לא היה לו : לא היו לו פנים כלל..כאילו הן נחמקו ולא יכולתי לשים על המסך המחוק הזה תווי פנים כל שהם..מבט אפילו לא יכולתי לסרטט..תמונה ריקה: blank
שנים חזרתי ושאלתי את עצמי את אותה שאלה...שנים חזרתי על אותה תחושה...של גוף גבר מוחשי אך של פנים ריקות..אין..לא היה שמה אף צורת אינוש שיכולתי להדביק על המסך המפחיד הזה...
ככמה עשורים יותר מאוחר אני יכולה לכתוב שעל השטח הזה הריק, שאף פעם לא נדבק עליו פנים של אף גבר, של אף אדם, היום אני יכולה לשים שמה תמונה ברורה ובטוחה : זו של הבן זוג שלי היום ....הוא זה שליום , לשנה, לזמן בלתי מוגבל יהיה לי ונהיה לי לאהבת חיי
לפני 12 שנים. 28 ביוני 2012 בשעה 5:43
