היום קרו דברים
כאלה ימים שמלאים בקשרים סבוכים שנפתחים לאט לאט משהו כמו רוח תקווה יוצא מבין הקשרים
האשר שמחפשים לו כל כך וחמק מידיי ...היה לי ל48 שעת
זה הרבה 48 שעות בתור חיים אחת
הבוקר ישבתי התחלתי לרדת עלל על ברכי
לקחתי מגבת לא רציתי להבהיל את השכנים
התחלתי לבכות
הבכי הפך לכל כך חזק שהוא הפך ליללה של זאב פצוע, של לביאה in distress
אבדתי לכמה ימים את אחותי
באת בוקר, דיברנו למה
המסח ברזל נפתח
שמעתי את הצעדים שלה רצת למעלה במדרגות
היא יושבת מולי מחזיקה לי את הראש ואת הידיים ולא אומרת מילה
לא מוציעה הגה
היא הייתה פה איתי בחזרה עם כל אנשיותה, עם כל אהבתינו הילדותי והבגר
לא יכולתי לנשום
כל כך צעקתי ממה שקורה לי
כל כך צער לי
כאשר פתחתי את עיניי והבטתי בשלה היא אמרה לי פשוט : " תבתיחי לי דבר אחד ...תומרי לי אתזה במילים שלך ....
:לא אולם, אל תשלחי יד לנפשך....
לא היה לי כח אפילו לפתח את שפתיי
המילים יצע מעצמם השבתי לה, עיניי בתר עינייה :" לא אתאבד...אני נשבעת...לך...אני אלחם....
לפני 12 שנים. 26 ביולי 2012 בשעה 13:38
