לפני 11 שנים. 5 בספטמבר 2012 בשעה 21:14
עברית היא שפת האהבה שלי
לא גדלתי בארץ אבל למדתי לאהוב בארץ
אזה כל האצר מילים שלי מורכב במילים האלו, של הלילות בזרעותיו, בנגיעות בשפתיו, בחיבוקים ליד אוזניו
בלחשים ליד ידיו
א לפעמים בקימרים שדיה....
כאשר בא הערב, מאוחר כאן, אני מתכנסת בתוך עצמי מנסה להחיות את הפנים עברו. יש אלה ששוחכים ואלה שבלתי נשכחים.
עכשיו שאני יושבת על הגדר כמו לביאה ישנה, מבטיי מנסה לתפוס את קו המשווה שמה רחוק,אי שמה ומה שרואים משם לא רואים מכאן....
לפעמים, מרוב תבונה, לא רואים כלום.
אם הייתה לי בת, הייתי קראת לה אלזה....ורק אני יודעת למה .....
עברית, שפת האהבה שלי שפת נשיתי, אני מתגעגעת לסוג האהבה. לא תיהיה לה אף פעם את הצליל הזה באוזניי.צליל הכאב, צליל העזיבה, צליל הלילות הלא שקתות...
צליל הדומם הרוטט...צליל ה au revoir
צליל ה je t'aime non partage
