הסיפורים הלא גמורים אלה שכואבים יותר
אחרי 31 שנים בארץ, עזבתי
ביחד עם זה, חלק מליבי נשאר שמה.
עזבתי עם מחשבה מטעית. המרחק ליעיק לי לא יזיק לי
ההארכה לא היתה נכונה
לא יכולתי לשון אתמל בלילה. אחרי התרוצצות מעייפת של חג רחוק מהבית, הרגליים כאבו לי כל כך שלא יכולתי לישון. הבית היה הפוך. ירדתי כדי לסדר את הבלגן העצום שהשאריו 35 סועדים...היה אוכל ושאריות של אוכל בכל מקום. היה 3 בבוקר. הייתי קרועה מעייפות אבל לא יכולתי להשאיר את הדברים כך לאשת נקיון שבאה למוחורת....אבל השינה לא באה עדיין....והכאבים המשיכו. קמתי הבוקר עם שנה טובה בסמס מהארץ. הרגשתי כל כך בודדה. רציתי את זרועותיו, את קולו, את בשמו, את טעמו.
אתמול, הייתי יפה..אבל בשביי מי ?
הוא גם עשה טעויות...הרבה טעויות...אבל בכל זאת הוא נשאר בליבי
כולנו בני אדם. בשלב אחד של החיים מה שאני קוראת זמן T ספיי Y אנ נפגשים לא תמיד בזמן הנכון של הדרך...
השאלה מה לעשות אחרי שהוא החליט לא לרצות אותי יותר ? מה אני עושה עם כל השאריות של אהבה נשארו ?
אני שמה אתזה במקרר או שאני זורקת ? .....
petit matin a kintele