הרעש של המנועים רוטטים לי במוח
אני רק שואפת לשקט, לעבר, לזמן שתקווה הייתה עדיין רלונטית
עכשיו יש לי הרגשה שאני מרמה את הזמן ובנוסף את עצמי
אני הייתי גונבת מזרועות של הגקברים את החום ואת החיים שהיו כה חסרים לי בעבר
עדיין אני עושה את זה היום אבל הגוף התעייף ואין לו אפילו את השכרון חושים שלו
בא לי להיות בגן עדן מלכותי. הכל מזוייף אנחנו לא מכוונים. בני אדם הם כמו כוכבים ולומר חוחבים בבקשה..הם ניראים כל כך קרוב לאחד והשני כאשר הם שנות אור אחד מהשני
אחותי תסלחי לי
אחיניתי האהובה תסלחי לי
אני משאירה אותכם בעולם שהוא אכזר. אין לי כוח אליו יותר
נלחמתי יותר מדי.
תנו לי ללכת בשקט. אלך כמה שיותר בשקט בלי רעש בלי צילצולים
אני יודעת שתתגעגעו אלי אבל אני פגת תוקף אין לי יותר דלק, אפילו מנוע.
לא אבוא אפילו ללוויה שלי
אלך לאן שאלך
במקום שאין כלום
חבל שלא הורשתי לכם את האושר שהיה בי בעבר ...אין לי מה להוריש לכם. רק דמעות, יזע וסבל
העולם הזה הוא לא בשבילי ובלעדי הוא אפילו לא יהיה יותר טוב טיפה
אתן היחידות שבגללכם אני מחזיקה מעמד
נולדתי עם החבל תבור מסביב הגרון הגעתי לעולם כחולה מחוסר חמצן. אני זוכרת רציתי לחזור לרחם של אימא שהיא לא רצתה בי.
אולי הייתי צריכה למות אז...היה עדיין כל זה היה מיותר
התאבדות, עושים שחזור, עושים חזרות כלליות...כך כוכשים את הפחד הקיים המהותי שישנו בלעשות את המעשה הזה
ויום אחד זה מלצליח
אני לא אבוא ללוויה שלי
לא אסתכל על סבלכם אפילו את האומץ הזה לא יהיה לי.
אני רק פסיק זניח ביקום הזה וכמה יותר עובר זמן, כמה שקטנה אני הופכת...
זניח