לפני 11 שנים. 21 בנובמבר 2012 בשעה 11:24
כל המדינה נראית לי מגויסת
כולם עזבו את הכיסא, קמו ממקום עבודם, עזבו את עמדתם הרגילה והלכו לאן שהוא
החבר שלי במיקלת
מקבל הפגזות כל פעם שהמחוג עובר עוד כמה סנטימיטר
נתתי לו רשות לזיין חיילת יפה כדי שהוא יוכל לפרוק את המתח
במלחמה, לא סופרים, לא שומרים ליד החזה
נותנים כמה שאפשר...וזה היפה שבמדינה הזו, בין היתר, את אחידות הזו, את הסדר הזה בתוך הכאוס הרגיל ומדומה שיש מתחת לשטח
הגברים הולכים להגן עם אומץ בילתי רגילה
מהצעיר לזקן
כולם שמה מגויסים, נפשית לפחות ...אם לא פיזית
אני מקווה שזה יפסק בקרוב.
שהזקן של הגבר שלי יפסיק לגדול כי הוא לא הספיק לקחת כלי גילוח
שלא יפוך לדוב במדים
אלא יחזור למלחתו הרגילה
אבל תמיד ישאר את ההרגשה הזו של ריחוק של מדינה שנעבזה לא מרצון
המדינה שבליבי