הקשים ביותר לחוות באופן כללי ו, לצערי, היה לי להתמודד עם זה אין ספור פעמים
אפשר לומר שאת אלפי קילומטרים שעשיתי בחיי היו ביסוד ריצה כנג הפחד שהדבר הזה הספציפי
מכול תחום, בכל תחום, בכל האופנים
כאשר זה לוקח את הפנים הלא נחמדים של הגזענות בצורה החמורה שלה ו/או כאשר אחד עוזב את השני אחרי זמן מה ארוך או קצר
דחיה פוצע לפעמים עד עמוק
צריך להכיר בעובדה כאשר כן זהו דבר שפוגע כל כך
ולהתמודד עם זה לא רק בקבלה העצובה של העובדה או קלישאות נדושות שאנו מכירים ומקבלים תור תשובות
באותה מידה, אני מוצאת באנשים שלא הכירו דחיה כמעט ולא, חסר שהופך אותם ללא מענין בחיוחד כאשר הדבר היסודי הזה מצריך את הכוחות העמוקות בנו על מנת להפוך ליותר טוב או יותר חזק...או יותר סובלניים כלפי האחר
מעניין שעשרות שנים שאחרי, אירוע שכזה שקרה לי לא מזמן מעלה עכשיו למוח הצלול שלי, האיתן עכשיו, את כל הפנים של הפצע וכן עכשיו אפשר לעסוק יותר בעידון של הכאב או בנחמתה
אהבה עצמית ושל האחר אלי
