זה גם להיות אחראי על האנשים שאין להם ממש כלום
אבל כאשר אני כותבת כלום המשמעות היא ממש כלום
נשות הניקיון שאני אמורה לפקח עליהן כל אחת עם סיפור יותר טראגי מהשניה
אבל מה שיותר זהו חוסר הטיפול היסודי ביותר האוכלוסיה לרובה כבר עניה מאוד לא מקבלת ממשלטה
היא, עם 2 ילדים הבעל מת מתעונת דרכים במקום לפני שנה
הגדולה עם טיפוס בטן בת 3
לפני כן היה לה מלריה שזא מחלה קטלנית ביותר לילדים ב5 שנים הראשונות של חייהם...17 מיליון מטים כל שנה מהמחלה הזא הקטלניצת ביותר אחרי האידז בעולם
לא נשאר לה אימא כלום אחרי שהיא קנטה את התרופות שעולות משכורת מלאה של חודש
החיסון גם עולה חצי משכורת
אין טיפול מכל סוג שהוא ובתי ספר לפני הגיל 5 שבקושי נותן להם את הכלים להתמודד בעולם של מחר
אז נתתי לה מאה דולר
מחר רציתי ללכת לזה או לזה...אני לא אלך
אחריה נכנסה מ. שעובדת עם אנשים שלא עבדו 20 שנה עם מנהלת חשבונות ....מסבירה לי שכל פעם שהיא מנסה לתקן את המעוות כמו חוסרים בקופה הקטנה של 50 אלף דולר, צורכים עליה ואינה יכולה להכניס מילה ...כי כך עבדו 20 שנה בלי פיקוח מהארץ
למרות שהשחילו אותה עכשיו על מנת לעשות סדר וזה לא ישתנה בשנה אחת כמובן
מי שהתרגל לכסף קל בלי פיקוח קשה לו לקבל פיקוח פתאום של הנעלה תקינה
ואני חותפת את העצבים שלה כי בגלל כל הדברים האלה, היא הפכה לבלתי נסבלת בבית כי היא חוזרת מהעבודה מעצבנת...
אין לי תאוון לאכול בכלל
רק בא לי לבלוע כדורים מרגיעים ולישון על עצבים הלא נעימים האלה ...
אי צדק פה אי צדק שם הדברים הכל כך לא מתוקנים של העולם
חייבת לתפוס כוח וללמוד במקום להתפתות ולרוץ למיטה... ולישון שינה מלחותית ....
