אני חתכתי עם הגבר שאהבתי
היה לזה כמה סיבות
ההבנה שלא נוכל להתיחד בלל במרחק בינינו והקושי האצום שזה מצריך למרות שהוא כן הביע רצון להגיע עד אלי. לא חשבתי שזה ראלי
כבר הרגשתי שבכתבים שלו הייתה עייפות מסוימת ואני כל כך רגישה לדברים האלה
לא החוסר ביטחון התעורר אלא ההרגשה שזהו, כבר אנחנו לא על בסיס לבנות ולדבר...
הקושי לדבר אחד עם השני הקושי שלו להביע את המחשבות כאשר את החיבור הזה אני צורכת הרבה
אז מצד אחד, הרגשתי שהוא פחות אוהב אותי או שזה עומד לקרות. למרות שהמילים שלו אמרו אחרת
אולי מה שהשפיע אלי זהו היה הקשר הקודם שכן היה פער די גדול בין המילים למעשים
וההכרה שקשר שכזה, כמעט בלתי אפשרי
עזבתי את הארץ לא רציתי לעזוב את הישראלים אבל הינה, אני חייטבת לעשות כך....אני לא יכולה לכפוא על מישהו כאלה תנאים כספיים, ואחרים כדי לחיות איתי כמה רגעים קסומים למרות שאני בן אדם נהדר אני יודעת
עשיתי את הפרידה הזו מתור אהבה. אין אני משאירה אותו לבד שמה. יש לו שפחה יפה וחכמה שתטפל בו כראוי שילטף אותו במקומי שיעשה לא אהבה במקומי שיתיחד איתצו מבקומי
היא נהדרת
היא המתנה שלי אליו למרות שאף אחד לא דייך לי
והם חופשיים לחיותץ לגדול ולאהוב בלעדי
אני בגולה עכשיו וזה באמת עונש לכול דבר
כווקא כאשר אני כל כך רחוקה, כל כך רוצים אותי... יש פה אלמנט של פספוס סיסטמטי
אהבתי אותו באמת
לא זכיתי בתענוג לנגוע בו
זהו גורלי
אחפש איפה שכן אני נמצאת , קרובים אלי
איזי גבר שחור שאולי אמצא משהו במשוטף איתו
אבל אין לי זכות לקחת מאף אחד את האושר שלו בגלל שאנחונו נותים לחלום כל כך הרבה ובזה צודקים
ביי אהובי