המתת השור

גשם...חורף..הכל רגיל מלבד..

יש אי אחד שמסתכל על השמיים מעל פריז..רואה רק את היקירות של השמיים עליו. הכל רגיל שמה...

בארץ לאומת זה, נופלת סופה כמו שלא הייתה 20 שנה...ארץ גשומה וקסומה. כל שנה אנחנו רוצים שיהיה כך וכשה מגיע, הדמעות שלנו ממלאות עמקים ...

אבל הנופים שאני רואה מכאן מקסימים אותי...יש כל כך הרבה אהבה של הישראלים אדמתה...שעובר דרך התמונות אלה..

יש מן פליאה כזו..."המקום הזה מסוגל גם לזנה ? !" נדמה לי שחושבים..." בואו נחקה לאביב בנגב, בצפון...והכינרת..כמה כמה כמה ..." כל הדאגות שאלוהים מחזיק בידו, פתאום יש דיבורים אתו ישירות

ואני, גם עם גשם..אבל מסוג אחר...סיחה עד 4 בבוקר אתמול לילה..שיחה חשובה..הולכת לישון כי למוחורת, יש רעיון חשוב עם הקליאנט...

אני מתעוררת ב9:44..רגע שעה לפני הפגישה..

אני יוצאית כמו מלידה קשה מהלילה..ואני זוכרת...מה שמאפיין את המקום הזה, הגשם המלא כל כך שהוא מרביץ כמו מכות על הגגות. ואני זוכרת מתוך החלום שלי...את הרעש שלו...שנדמה כמו מתופפים על מתחת..רעש שלא מפסיק כי המיים יורדים ללא ביישנות..

אבל אני פוחדת בחלום שלי..אני לא מזהה פתאום את הרעש הזה ושואלת לעצמי :" מה שה יכול להיות? גשם ? " אני מסתקלת מחוץ לחלון...מתבוננת בעצים..שום טיפות עליהם...מאיפה הרעש המחריד הזה...

למחרת מתעוררת בבהלה...רצה למקלחת, אין מיים בברז או במקלחת..רצה לפגישה...יוצאת בחוץ ורואה אגם מולי, שמש אכזרי :" לא הפסיק לרדת גשם מאז אותו 4 בבוקר עד עכשיו " אומר לי דויד...

כך זה כל יום כאן ....