בטירוף לחורף הירושלמי
חורף ראשון בלי שלג
בלי ההתלהבות הזו של מקום הזוי עם שלג הזוי
מה זה חורף בירושלים ? אלא אם לא ביקור מפתיע של גנרל מפלנטה אחרת
פתאום קפץ למוחי ש31 שנה, הייתי צמודה לכל מקומות למקום הזה...
שהרחובות הירושלמים היו חלק מהגאוגרפיה הפנימית שלי
שהייתי יכולה לנהוג על עניים פקחות, תא אחד שכלי היה ער והייתי חוזרת הביתה כמו סוס עייף שלא צריך כיוון
עכשיו רק נשאר החתולה שמה. הכל נכחד. עד כמה הבנתי את האנשים שזורקים מביתם מיום למחר...
גם את זה צריך לחוש...למה
הוא כבר לא בעיניין..הוא כבר חזר להיות גאוותן , בוחר לאלו שכן יענו לקריטריונים. אני לא מודעת למה שעבר בתוכו
לא נשאר ממנו לי שום גאוגרפיה פנימית וכן כאשר זה קורה, אניי כל כך אומללה. כל כך עצובה
אנשים הופכים לחלק ממך בצל או באור
אבל תמיד לוקחים איזה שהוא מקום
אני רוצה להיות מלאה מעצמי אבל הכיוונון שלי לוקח אותי גם למקום אחר
אני רוצה להיותץ בזרועות של גבר שיומר לי כרגע ...לא נוורא לא נורא לא נורא
החיים לא כל כך מפחידים...
תרדמי מחר יהיה טוב יותר
והוא יקח את היגון מליבי לרגע
וגם את זיכרון
ללילה אחד