עושה אתזה כמו אדם שחותך את העץ שעליו הוא יושב.
עדיין תמון שמה מידה של הרס עצמי אבל פשוט זה עניין של אילוף וחוסר רסן של אימפולסיביות
צריטך לדעת לחתוך. אנשים עושים את שלהם רוב הזמן מתוך רצון של ולא כדי לפגוע
מאט מאוד פגשתי בסופו של דבר
יש בי ביחד חרטה וחוסר ביטחון שמתבלבלים בבליל של רגשות לא נעימות וקצת יגון על כל פרידה
אז בגלל שאני פוחדת לקפוץ מגובה רב, אני קופצת בכלל בלי קשר אל הרגל.
יש ערבים כאלה שמה שבניתי נראה ריק מתוכן
אני צריכה ללמוד שיש מחר
עוד קמצוץ פה ושם של דיכאון
דיכאון אצלי התבטא בזה שלקח לי 50 שנה להחליט אם כן או לא רציתי לחיות או למות. כל בוקר שקם, הפנים שלי היו לכיוון המוות.
משהו בי הציל אותי..מישהו ניסה באמת שאגמור עם עצמי. הוא היה יורש את רכושי . מטורף אבל אמת .
עד שהשתחרתי...ואז, החלטתי לחיות. ביחד עם נישקתי את האושר
יש אנשים כמו אלה שפגשתי ורצו לדחוף אותו מעבר לcliff
הוא לא גרם לי לרצות לחיות, הוא גרם לי ממש להגיע עד הקצה...
ואז קמתי. עצם הצעד הזה הביא אותי להבנה פשוט יש בי כוח ועצמה
ולבסוף הכרתי בהאבה שלי לחיים.
50 שנה של אפלה . איך נגמרים?
