רוב ההתחלות הן קשות. לא פחות כך הן הבוקר. בסוף, נדמה לי שתמיד המציאות בוחרת וטוב שכך
נדמה לי שהגיל קובע בזה שאנו. כנשלטות, בוכרות בין מה שיכול להיות בין דמות אב לבין דמות בן.
אצלי הדמות בן חזקה מאוד. יש לי שראריות של אהבה עז לבן, לילד, כשהיה בן או בת אגב.
אני גם מנסה לברוח בהגיל שלי שהוא נותן איתותים חזקים של תחילת סוף הדרך
האומנם?
דמות אב אינה פחות חזקה אך לא אצלי
אבי נפטר מזמן בליבי אך לא בנפשי..אין דבר כזה מחיקת הורים למרות שניסיתי מכל כוחי
אך כן קיימת את המשיכה הזו אצל נשלטות ...למלא את המקום הריק של האב...השאריות ממה ....מעוד ...
פעם באפריקה, המזכיר שלי שהיה איש קושי חכם - כן זה קיים - הגענות נמשכת עד לשמה.... אמר לי
איפה שיש ריקנות, אלוהים נכנס...הסכמתי איתו...אך לא רק...כל מיני דברים באים למלא את הריק הזה
העיקר, שאנחנו יכולים לבחור ורוצים בכך. כאשר בן אדם לא נשלט מרחוק על ידי החוסר סגירה שלו של הדברים, אזי יש בחירה מסוימת של הדברים...
הייתי רוצה להשתחרר מה דימוי המדכאת הזאת שאדם בתחילת סוף חייו. זה לוקח כוח עצום כי החברה לוחצת כל כך הרבה ...זה לוקח כוח איתן
בשלב הזה של חיי, אשר בו אני נצוות מול עצמי יותר מתמיד, אני יושבת ושואלת את עצמי כל מה אני רוצה הכי חזק
דמות בן או דמות אב שיהיה בחיי ?
התשובה נמצאת בין שנהם...ולא מדובר על גיל אלא על בגרות...
