האינטרנט חזר
לכן אני מוזיקה חזרה לאוזניי
צעדיים קטניים שמבאיים שמחות קטנות
אני קוראת בבלוגים שונים ואיני מעמינה את עיניי
חבשתי שנאי חייה בעולם של פינטזיות אך אין אני חושבת שכך הדבר יותר
המציאות מרביצה כל כך את דלתי שאני מרגישה בת 100 ומשהו
שאני חשה שאני דווקא שההזוי אצלי
אין אני מוצאת את המילים לתאר את מה שאני חשה כעת.
אולי אני צריכה ללכת למגלת עתיד כדי לתת לי קצת אוויר וקצת לנשום...אבל כל כך התרגלתי למצב רע שאיני מאמינה יותר שאפשר אחרת
הכל נהרס על יסודותיו והכל צריך להבנות מחדש על יסודות חדשות.
אני רואה כמחמאה גדולה שאומן פרסם את התמונות שלי בעירום
אל נשיות שלי
אני רואה כמחמאה דווקא שאדם שדחיתי פעמיים מתעקש לחזור ולשוחח איתי...
אני רואה בבדסם משהו עמוק כל כך
משהו מיני ככ
משהו כמו שפה שאי אפשר לדבר בדיקדוק אחר
מאשר עם אהבה עמוקה תפור על כל העור
אני רואה מעבר להרס עצום את האדם החזק כל כך
ועדיין אני מחפשת את משמעות החיים
את האושר שאף פעם לא היה לי
התרסקתי פעם פי יודע כמה
עם המוזיקה אעוף שוב
אולי
