המתת השור

אבל אני לא אוהבת לעשות מה שאומרים לי 

לבל אחשב כמשעממת. 

קשה לי מאוד להתמסר 

להיות לצייתנית לגמרי באופן טוטאלי 

כי אולי בלא התנגדות בכלל

אזי זה כאילו לדבר בקיר ולא לאדם 

שלא קיים כלל או כלל בגלל אין תשובה של המוח שלו 

אלא רק של הגוף שלו 

אני כל כך לא אוהבת שאני מתמסרת 

כל חיי סבלתי כאשר הייתי חייבת לומר כן...כי תמיד רציתי לומר לא. 

סימן של חוסר בגרות או פשוט כך אני ולא אחרת....נקודה... 

אין לי הרבה בעולם הזה...אלי הדבר היחיד שכן עומד לרשתי הוא האופי המחורבן שלי ועל זה אני כן עומדת כמו אריה ששומר על פיסת בשר שלרשותותו 

חבר אמר לי אתמול שאולי אני בכלל לא בדסמ...אולי הוא צודק...הרי אנו יודעים את זה ...את הדברים ...רק כאשר חיים אותם ממש ...

אולי הוא צודק...אולי לא...אולי זה לא חשוב...אולי כן...

כולנו רוצים תשומת לב בצורה אחת או אחרת 

האם הצמעון שלי הולכת עד לבדסמ ? 

אני לא חושבת ...אז למה אני מתנהגת כמו חייה רעה...